פרשת דומא: בית המשפט העליון דחה היום (חמישי) את ערעורו של עמירם בן אוליאל שהורשע ברצח בני משפחת דוואבשה ומרצה שלושה מאסרי עולם ו-20 שנות מאסר נוספות.

בן אוליאל ערער לעליון על הרשעתו בבית המשפט המחוזי מרכז, שהתבססה במידה רבה על הודאתו בשב"כ שניתנה לאחר "חקירות הצורך".

בין היתר, כתב השופט אלרון "פסיקתו העקבית של בית משפט זה אינה מכירה בפסלות אוטומטית של הודאות מאוחרות כדוגמת זו הנטענת לפנינו. למעשה, הסנגורים מבקשים מאתנו לאמץ בנסיבות אלו, על רקע עקרונות חוקתיים, את תורת "פרי העץ המורעל". אולם, דוקטרינה זו נדחתה במשפט הישראלי".

"משפטנו אימץ גישה שונה, המבכרת איזון בין מגוון שיקולים ואינטרסים. כך נבחנו עד עתה טענות דומות, גם בנסיבות שבהן הופעלו "אמצעים מיוחדים" כלפי נחקרים. לגישה זו יתרונות וחסרונות. יש התומכים בה כמו גם אלו המבקרים אותה. מכל מקום – הלכה מושרשת היטב היא, ובהתאם לה מתחייב לנהוג גם בעניינו של המערער", כתב אלרון.

עוד כתב: "לאחר שעיינתי לא אחת בחומר הראיות, ובפרט בתיעוד החזותי והקולי של החקירות, של השחזור, ובפרוטוקולים של החקירות – השתכנעתי כי ממצאיו העובדתיים של בית המשפט המחוזי מנומקים, סדורים והגיוניים. אין עילה להתערבות ערכאת הערעור בהם".

אלרון הדגיש: "בערעור זה לא נדרשנו להכריע בדבר קבילות הודאות שהושגו בחקירות הצורך עצמן תוך שימוש ב"אמצעים מיוחדים". התשובה לכך במקרה שלפנינו היא ברורה – הן אינן קבילות. הסוגיה לה נדרשנו, במישור קבילות ההודאות, היא היכן, מבחינה משפטית, פוקעת השפעתן הפוסלת של ה"אמצעים המיוחדים" על ההודאות המאוחרות שהמערער מסר. התשובה לשאלה זו מותנית כאמור במאפייניו הסובייקטיביים של כל נאשם, ובנסיבות הפרטניות של המקרה. אלו שהניבו את התוצאה שהתקבלה.

"המקרה שלפנינו הוא אכן מורכב ומעורר סוגיות משפטיות ומוסריות כבדות משקל. אודה, כי ההכרעה בערעור זה אינה פשוטה ואף לוותה בהתלבטות קשה ביחס לקבילות ההודאות העוקבות. מדובר במקרה קיצון, הן מבחינת חומרת העבירה שיוחסה למערער; הן מבחינת חומרת האמצעים שהופעלו כלפיו; הן מבחינת השתלשלות העניינים העובדתית במהלך 21 הימים הראשונים לחקירת המערער.

"בסופו של יום, בהתאם למבחנים המשפטיים המחייבים, בפרט בראי ההלכות הקובעות את היקף התערבותה של ערכאת הערעור בקביעות עובדה של הערכאה הדיונית – דין הערעור להידחות.

עם זאת, ציין אלרון: "בכל זאת אודה, כי נותרתי מוטרד במידה מסוימת מפני העתיד לבוא, בהינתן המסר אשר ייקלט אצל גופי החקירה נוכח תוצאה זו. היכן שבית משפט זה קבע בעבר את פסלותן של הודאות בשל פגיעה בזכות ההיוועצות – חשיבותה רמה ככל שתהא, נותיר כעת על כנה קביעה כי הודאות עוקבות להודאות שהושגו באמצעות לחץ פיזי – קבילות הן.

"אין לי אלא לעמוד פעם נוספת על חריגות הנסיבות שלפנינו, בהן הוצגו מספר הודאות אשר במסגרת משפט זוטא מקיף ביותר נקבע כי נותק הקשר הסיבתי ביניהן לבין האמצעים המיוחדים שהופעלו בחקירת הצורך. ממצאיו העובדתיים של בית המשפט המחוזי בהקשר זה נחרצים וברורים. אין עילה להתערב בהם, והם מחייבים מסקנה משפטית כי ההודאות העוקבות קבילות. מכאן, קצרה הדרך לדחיית הערעור".

ארגון חוננו הגיב להחלטת ביהמ"ש: "מקום המשפט שמה הרשע. במדינת ישראל צריך להתרחש כנראה נס כדי שהצדק ייצא לאור. הנס הזה לא קרה היום. קיווינו למצוא בבית המשפט העליון אוזן שקשובה לזכויות אדם, לצדק וליושר, אך לא הופתענו למצוא שופטים מנותקים שעמלים בעיקר לתמוך באג'נדה מסויימת. כל מי שקורא את פסק הדין מבחין בפסק דין רווי אג'נדה ושנאה, שופטים ששכחו מהו משפט ומהן ראיות. המאבק למען עמירם לא תם. נעשה, יחד עם עמך ישראל שמבינים את העוולה השפלה הזו, את מירב המאמצים כדי שהצדק ייצא לאור. במוקדם או במאוחר", מסרו בחוננו.

יו"ר עוצמה יהודית ח"כ איתמר בן גביר תקף בחריפות את פסק הדין: "היום אין מחלוקת כי הודאתו של אוליאל ניתנה לאחר שנחקר בעינויים ומדובר בחוסר צדק משווע. חוקי מדינת ישראל, מחייבים את פסילת ההודאה, אך לצערי, שופטי בית המשפט העליון, התעלמו מכך או לא נתנו משקל ממשי להתנהלות. בית המשפט העליון קבע שעינו אותו ובמקום להוציאו לחופשי ולקבל החלטה הגיונית, בית המשפט שולח אותו לשלושה מאסרי עולם. יום שחור לדמוקרטיה".